איך בוחרים קרן נאמנות?
בשנה האחרונה אפשר להבחין בהפגזת פרסום מסיבית של בתי ההשקעות. כל אחד מהם בוחר לפרסם את התשואות העודפות של הקרנות שלו, בדר”כ בחתך זמן קצר למדי (חצי שנה עד שנה). אבל קרן נאמנות היא מכשיר ארוך טווח (אף שידוע כי הציבור הישראלי נוהג לשגות ולהחזיק קרן נאמנות לטווח קצר בן 6-9 חודשים). לכן, כדאי לנסות ולברר את ביצועי הקרן הרלבנטית בטווח של 5-7 שנים, כולל מחזור דובי אחד לפחות.
אבל התשואות הן רק מבחן אחד. הרשות לניירות ערך פירסמה לאחרונה מסמך יוצא דופן על שמות הקרנות. מסופר שם לדוגמא שעד לראשית שנות ה-90 מרבית הקרנות היו מאופיינות בשמות ללא זיקה מיוחדת לסוג ההשקעות שלהן (פרחים, ציפורים, אבנים יקרות וכו`). לאחר מכן מצאו מנהלי הקרנות ש”אקטיבי זה אטרקטיבי” והחלו להצמיד לשם הקרן את הכינוי “אקטיבית”, או “דינמית”, או “מנוהלת”. אחר כך החלו להשתמש במילים מפוצצות אחרות - “אגרסיבית”, “דפנסיבית”, “כפליים”, “בריבוע”, “מעורבת”, “משולבת”, “ממונפת”, ומה לא. כל המוסיף הרי זה משובח. כיום, הפופולריות של קרנות 20/80 ודומותיה גואה (במשולב לכינויים הקודמים, או לחוד). מחר זה יעבור. יהיה שם אחר.
האם מאפייני פעולות מנהלי הקרנות שונו בעקבות השינוי השמי? לא ממש. הרשות מכנה את זה - “מיצוב חדש לרעיון ישן”. גם באפט התייחס לכך באחד ממכתביו השנתיים האחרונים כאשר סיפר על מנהלים שפועלים בדיוק כפי שפעלו בעבר, אך כיום אוהבים לכנות עצמם מנהלי “קרנות גידור”. בעברית יש לזה פתגם יפה - “אותה גברת בשינוי אדרת”. מה ההמלצה לציבור? תרימו טלפון למנהל הקרן ובררו מתי וכמה פעמים שונה שם הקרן בשנים האחרונות, מדוע, והאם הדבר לווה גם בשינוי מדיניות. הרשות קובעת ששינוי שם משמש לעיתים אמצעי למחיקת עבר לא מוצלח במיוחד.
עוד שאלה חשובה למשקיע היא מה כמות האחזקות בקרן. נהוג לחשוב שאחזקת פוזיציות רבות משמשת אמצעי להפחתת סיכון, וברוב הקרנות בישראל תמצאו בין 50 ל-150 פוזיציות. ובתעודות-הסל אף יותר. המנטרה כאן היא “פיזור”. אבל מהו פיזור אופטימלי? 50 פוזיציות? 100? 200? ג`ואל גרינבלאט - ממציא נוסחת הקסם - מספר בספרו הראשון (You Can Be a Stock Market Genius) על שני סוגי סיכונים: סיכון שוק, וסיכון ספציפי לפוזיציה. פיזור ההשקעה על פני אחזקות רבות כמעט ואינו משנה את החשיפה לסיכון שוק. אפילו אם הפורטפוליו יורכב מ-5000 מניות, הוא עדיין יושפע מתנודות השוק. לא ניתן להימנע מכך.
אבל פיזור עשוי לעזור בהפחתת הסיכון מהסוג השני - אותו סיכון שקשור לעסק הספציפי. “אל תשימו את כל הביצים בסל אחד” נהוג לומר. אבל שוב עולה השאלה - מהו הפיזור האופטימלי לשם כך? גרינבלאט מציין את הנתונים הסטטיסטיים הבאים (אשר נלקחו מהמחקר המקושר לגרף שלהלן): אחזקת 2 מניות מסירה 46% מהסיכון הספציפי שבאחזקת מניה אחת. אותו סיכון מופחת ב-72% כאשר מחזיקים 4 מניות, ב-81% עם 8 מניות, ב-93% עם 16 מניות, ב-96% עם 32 מניות, וב-99% עם 500 מניות. מכאן אפשר להסיק שאחזקת 16-8 פוזיציות בפיזור ענפי, אמורה להספיק לצורך פיזור הסיכון הספציפי. מעבר ל-30 פוזיציות העסק נהיה מיותר.
אז אם אתם מוצאים בקרן מעל 50 פוזיציות, סביר להניח שמנהל הקרן מעדיף את הנינוחות של תשואת השוק, ולא שואף באמת להשיג תשואות עודפות בטווח הארוך. מנהל עשוי לתרץ את כמות הפוזיציות בגודל הקרן, אבל התירוץ הזה הוא חרב פיפיות ובשום מקרה לא קביל בקרנות ממוקדות חו”ל.
מה עוד חוץ משלושת התנאים הנ”ל? תרימו למנהל הקרן טלפון ותשאלו מהו ה-turnover של הקרן. אם אתם רואים turnover גבוה מ-50%, זהו סימן שמנהל הקרן לא באמת מתמקד בבחירת פוזיציות, אלא רודף אחרי הטרנדים החמים בשוק. ברוב המקרים הדבר ישפיע לרעה על התשואות בטווח הארוך. פרופסור טרי אודין גילה לפני מספר שנים כלל אמפירי פשוט - ככל שסוחרים יותר, כך נפגעות יותר התשואות.
ההצעה האחרונה שלי היא אולי החשובה מכולן - בררו כמה אחוזים מההון האישי של מנהל הקרן מושקע בקרן אותה הוא מנהל. אם המנהל מסרב לתת לכם את הנתון הזה, שלחו אימייל למערכות העיתונים (גם למדור תיק אישי בגלובס) וספרו להם על כך. אני מניח שהם ישמחו לפנות שוב לאותו מנהל בשמכם, או לחילופין לפרסם סירובו ברבים. כבר זמן רב ידוע שהאינטרסים של מנהלים שמחזיקים אחוז ניכר מהונם האישי בקרן המנוהלת, מסונכרנים היטב עם האינטרסים של המשקיעים בקרן, וברוב המקרים התשואות של קרנות אלה גבוהות ביחס לאחרות.
לסיכום - חמישה מבחנים בסיסיים למדי - (1) בחינת תשואות לטווח ארוך, (2) שם יציב ומדיניות קבועה, (3) מספר אחזקות לא גבוה מדי, (4) turnover נמוך, (5) אחוז הון אישי מושקע גבוה מצד מנהל הקרן. גם אם משקיעים יתעצלו או יתקשו להשיג תשובות לשאלות האלה, אני מקווה שהרשומה הזו תמריץ את הכתבים הכלכליים לשאול אותן, ואולי גם לקבל מהמרואיינים כמה תשובות מעניינות.
תגובות
השארת תגובה
עליך להתחבר כדי להגיב.
-
-
הבלוג של רפי פורת
-
בלוגרול