על חוזי עתידות ונביאי שקר
השבוע יצאו לאור עשרות טורים שדנים בירידות החדות בשוק המניות. כתבים כלכליים, מנהלי כספים, בלוגרים - כולם רוצים לפרסם את דעתם. בתחילה, חשבתי לנסות שלא להתייחס לכך ברשומה השבועית שלי, אבל כיצד ניתן לדבר על דברים שבשגרה כאשר מתחוללת בשוק מיני-דרמה שכזו? החלטתי להצטרף לבעלי הטורים ולנסות להביא את הדברים מהזווית שלי, גם אם (כנראה) לא אחדש דבר.
אני מתאר לעצמי שצניחת השערים שהתרחשה השבוע תפסה די הרבה גופים, סוחרים, ומשקיעים, עם אחזקות ששוות פחות. בחלק מהמקרים די הרבה פחות. עשרות אחוזים פחות. במקרים שכאלה צץ ועולה דחף חזק למכור את האחזקות, ומהר. זה טבעי. החשש מהמשך הפסדים משתלט וגורר פעולות שאינן בהכרח רציונליות.
מהי ההנחה הגלומה במימוש אחזקות מיד לאחר ירידה חזקה בשוק? ההנחה היא שהמממש חושב שהירידות יימשכו - זאת אומרת מאמין בכוחו לצפות את העתיד. השאלה הגדולה היא מדוע אותו מממש - שלא הצליח לחזות את הירידות עובר להתרחשותן ולמכור את אחזקותיו טרם ירידת ערכן - מאמין שכעת, לאחר הירידות, הוא מסוגל לצפות את שיקרה בהמשך?
השאלה הזאת חשובה כי היא הבסיס לכל הבעיות שנגרמות לשחקנים בשוק. היא גם השאלה שצריך לשאול את כל מנהלי הכספים, שאת דעתם ממהרים העיתונאים לשאול לאחר ירידות חדות ומפחידות. אם אותם מנהלים לא הצליחו לזהות את הצניחה טרם התהוותה, כאשר המדדים הגיעו לשיאים לפני שבוע, מדוע שיצליחו כעת במשימת החיזוי הבאה?
באחד המכתבים המוקדמים של וורן באפט לשותפיו, שנכתב לאחר הירידה החדה בשוק האמריקאי בשנת 1966, הוא מציג את אותן השאלות בדיוק, לאחר שמספר שותפים התקשרו אליו בבהלה כשחשבו ש”השוק ימשיך לרדת חזק למטה”. כך באפט כותב -
“לאחר שהדאו [ג`ונס] ירד מרמת 995 בפברואר לרמת 865 במאי, התקשרו אלי כמה שותפים והביעו בפני את חששם שהשוק הולך להמשיך לרדת חזק. זה תמיד מעורר בראשי שתי שאלות - (1) אם הם ידעו בפברואר שהדאו הולך לרדת ל-865 במאי, למה הם לא שיתפו אותי בכך כבר אז; ו-(2) אם הם לא ידעו בפברואר מה הולך להתרחש בשלושת החודשים הבאים, כיצד הם לפתע יודעים במאי?”
“בנוסף ישנו קול אחד או שניים - בדר”כ לאחר ירידה בת 100 או יותר נקודות - שנוהג להציע לנו למכור את אחזקותינו ולהמתין עד שהעתיד יתבהר. הרשו לי להציע שוב שתי נקודות: (1) העתיד מעולם לא היה בהיר עבורי (תנו לי צלצול כאשר החודשים הקרובים ברורים לכם כשמש - או, אפילו השעות הקרובות); ו-(2) אף פעם לא מתקשרים אלי לאחר עליה של 100 או יותר נקודות, כדי להדגיש בפני עד כמה העתיד לא בהיר”.
למשתתפים במשחק הזה שנקרא שוק ההון עדיף לשמוע לקול ההגיון הקר - למעט מאוד שחקנים (אם בכלל) יש את “היכולת הנבואית יוצאת-הדופן ואת התכונות הסופרמניות” (בלשונו של ג`וני הגבוה), הנדרשות לצורך תזמון שוק מוצלח בצורה קבועה ויציבה. האמת העגומה היא שדי הרבה שחקנים ומנהלי כספים שמים עצמם כבעלי יכולות נדירות שכאלה, ועושים שקר בנפשם.
כיצד לזהות יועצי שקר וליצנים?
באותו מכתב ישן נושן של וורן באפט, גלומה גם הצעה מעניינת. מהו המבחן לפיו משקיע יכול לזהות, בקלות יחסית, האם ראוי להקשיב לאותו יועץ שאת דבריו הוא קורא או שומע, או שמא עדיף לו לאטום את אוזניו? מדבריו של באפט עולים שני תנאי סף -
# בפעם הבאה שאתם שומעים בטלויזיה, או קוראים באינטרנט, או משוחחים עם מישהו שמספר לכם על כיוון השוק, וצופה שהוא יעלה או יירד בטווח הקרוב-הבינוני - ברחו מייד. במקרה הטוב, מדובר בליצן. וורן באפט, וכל משקיעי-העל האחרים, מעולם לא נתנו (ולא יתנו) תחזיות על כיוון השוק (למרות שכולם היו והינם אופטימיים לטווח הארוך). יתרה מזאת, כאשר נשאלו לדעתם, תמיד היו הוגנים מספיק כדי לומר שהם אינם יודעים לצפות את כיוון השוק. אחד מכללי היסוד הרשומים בין באפט לבין שותפיו עסק בדיוק בכך. כלל בסיס מספר 6 קבע כדלקמן - “אני לא מתעסק עם תחזיות על תנודות שוק. אם אתם חושבים שאני יכול לעשות את זה, או חושבים שהדבר הכרחי לתוכנית ההשקעה, אל לכם לקחת חלק בשותפות” (תזכירו לי לכתוב פעם את כל כללי הבסיס של באפט - הם מאוד מעניינים).
# אם אתם נתקלים ביועץ שממליץ לכם על מניה של חברה מסויימת בגלל “שהחברה טובה”, מבלי להתייחס לערכה הכלכלי - ברחו. הרבה מאוד משקיעים הפסידו הרבה מאוד כסף לאחר שהשקיעו בחברות מעולות (באמת) כאשר הן נסחרו בשוק במחירים יקרים להחריד. גם יהלום נקי וגדול עשוי להיות השקעה גרועה אם נקנה במחיר יקר מדי. גם פנטהאוז במגדל מפואר בתל-אביב עשוי להתגלות כהשקעה גרועה אם נקנה, בזמן של טירוף כלל מערכתי, במחיר אבסורדי. גם לנושא זה באפט התייחס באחד ממכתביו (1996) כאשר הדגיש שלצורך הצלחה בשוק ההון המשקיע נדרש לדעת שני נושאים בלבד. האחד, “איך להעריך שווי של עסק”, והשני, “איך להתייחס למחיר השוק”.
תגובות
השארת תגובה
עליך להתחבר כדי להגיב.
-
-
הבלוג של רפי פורת
-
בלוגרול