הפסיכולוגיה של מחיר המניה
האם למניות במחיר 1$ קל יותר בשוק לעלות ל-2$,
מאשר למניות במחיר של 50$ לעלות ל-100$?
הרבה מאוד שחקנים, חושבים (בטעות) שכן.
יותר מדי אנשים מאמינים (בטעות), שלמניות בשער של 1$ קל יותר לעלות מאשר למניות בשער 50$.
אבל מה שבאמת משפיע זה לא גודל פרוסות העוגה, אלא גודל העוגה עצמה.
לא מזמן יצא לי להכיר משקיע מיוחד. מנהל כספים מאוד חכם ומצליח. אחד מיחידי הסגולה שמצליחים להכות את השוק במשך הרבה מאוד שנים. הדבר הראשון שהוא המליץ זה לא לחשוב בכלל במונחים של מחירי הפרוסות, אלא רק במונחים של מחירי העוגה. לא לחשוב שמניה כזאת או אחרת נסחרת במחיר 1$ או 50$, אלא בכמה השוק מתמחר את כל החברה (מחיר מנייה כפול מספר מניות כולל). רק הנתון הזה יכול לתרום במשהו לתמונה הכוללת.
שווי השוק של החברה הוא נתון חשוב ומשפיע, בגלל שברור שלחברה קטנה יותר קל יותר להכפיל את השווי שלה מאשר לחברה גדולה יותר (כמובן בהנחה שהעסק של שתיהן הוא עסק טוב). הרבה יותר קל לחברה לגדול משווי של 100 מיליון דולר לשווי של 1 מיליארד מאשר לחברה בשווי של 1 מיליארד דולר לגדול לשווי של 10 מיליארד. אבל האם חברה שיש לה 200 מיליון מניות שאת כל אחת מהן אפשר לקנות ב-5$, היא חברה קטנה יותר מחברה שיש לה 2 מיליון מניות שכל אחת שווה בשוק 50$? ברור שלא.
התשובה לשאלה ששאלתי בפורום היא שחסר נתון אחד מאוד חשוב (כמה מניות יש לחברה) שבלעדיו אי אפשר לענות על השאלה. הרבה מאוד אנשים לא מסתכלים בכלל על כמות הפרוסות, אלא רק על מחיר פרוסה אחת - ומגיעים למסקנות שגויות שכדאי יותר לקנות מניות בשערים נמוכים יותר (נגיד 1$-5$) כי להן קל יותר לעלות מאשר מניות בשערים גבוהים יותר (לדוגמא 10$-50$). מה שמשפיע זה שווי החברה הכולל ולא כמות הפרוסות.
אז מה בכל זאת ההשלכות של פרוסות זולות?
למה למשל עושים ספליטים למניות, אם זה לא “עוזר” למחיר?
ההשלכות של פריסת העוגה למספר גדול יותר של חלקים לא קשורות בכלל לקלות שבה מניה עולה או יורדת (ספליטים לא מעלים ולא מורידים את הביצועים של המניות). מה שקורה במצב של ספליטים זה רק שינוי בתמהיל “הקליינטים”. כאשר חברה עושה ספליט היא מושכת בעלי מניות קטנים יותר ומתוחכמים פחות לתוך החברה. פחות מוסדיים, יותר פרטיים. דבר שני, ספליט מגביר (לטווח קצר) את הנזילות במניה, את הכניסות והיציאות ממנה. לא רק שיש עכשיו יותר מניות, אלא שעכשיו הרבה יותר קל לקפוץ פנימה והחוצה. הכל על חשבון התשואה לטווח ארוך של השחקנים.
אז מיהם המרוויחים הגדולים מספליטים? הקרופייה והמוסדיים.
הברוקרים ובתי ההשקעות, הם שגוזרים קופון גדול יותר מכל סיבוב במניה.
ככל שיש יותר מניות ויותר “סיבובים”, ככה יש יותר עמלות.
והמוסדיים יכולים, בתורם, לצאת מפוזיציות תוך הגדלת מאגר הכסילים.
מה שטוב לקרופייה ולגופים המוסדיים, מה שטוב לבית - לא בהכרח טוב לשחקנים הפרטיים.
תגובות
השארת תגובה
עליך להתחבר כדי להגיב.
-
-
הבלוג של רפי פורת
-
בלוגרול