שנה אחרי קריסת ליהמן בראדרס - ג’ים רוג’רס ב CNBC
משמעות כניסת ישראל למדד MSCI World
במהלך חודש יוני חברת המדדים הגדולה בעולם MSCI החליטה על שיבוציה של מדינת ישראל במדד המדינות המפותחות.
מהו מדד MSCI ומה חשיבותו:
חברת המדדים הגדולה בעולם MSCI החליטה לשדרג את ישראל ממעמד של שוק מתפתח למעמד של שוק מפותח.
החברה הודיעה כי החל מחודש יוני 2010 ישראל תהיה חלק ממשפחת המדדים המפותחים של מדדי MSCI.
הצמרת הכלכלית של ישראל ובראשה שר האוצר ונגיד בנק ישראל התייחסה אל ידיעה זו כאל אירוע מכונן,כולם יצאו מגדרם בכדי לברך את כניסתה של ישראל אל הקטגוריה החדשה במדד.מעטים היו האירועים הכלכליים הזוכים להתייחסות שכזו.
לשם השוואה,לפני כשנה חברת המדדים העולמית FTSE -שיתוף פעולה בין London Stock Exchange וה- Financial Times,כבר שידרגה את ישראל משוק מתעורר לשוק מפותח,אך לא הייתה לכך כל השפעה מהותית מאחר ומעט מאוד מנהלי השקעות משתמשים במדדי FTSE בעבודתם.
אם כן,מהם מדדי MSCI?
MSCI-Morgan Stanley Capital International
בשנת 1969 החליטה החברה לחשב לראשונה סדרת מדדי מניות אשר תכסה את כל שוקי ההון בעולם,עד אותה תקופה רוב מדדי המניות היו מקומיים וללא שיטת חישוב.
ייחודיות סדרת מדדי MSCI הייתה בכיסוי מלא של כלל המניות הסחירות בעולם ובקביעת מתודולוגיה אחידה לכולם,דבר שאיפשר יצירת השוואה טובה יותר בין מדינה ומדינה,סיבות אילו הן שהפכו את מדד MSCI לכלי הייחוס העיקרי של מעל כ -90% ממנהלי ההשקעות בארה”ב, ולכ- 70% מסך הכסף המנוהל בעולם,סך הנכסים הצמוד אליהם עומד כיום על 3 טרליון $ ומספר המדדים המחושב באמצעותם הוא כ-120,000!!!
ייחודיות נוספת של מדדי MSCI היא בכך שהחברות הכלולות בכל מדד מקומי הן החברות אשר התאגדו באותה מדינה ולא בהכרח נסחרות בבורסה שלה.
ובכן,נשאלת השאלה מדוע המעבר של מדינת ישראל משוק מתפתח למעמד של שוק מפותח עורר מהומה קלה?
MSCI World ו- MSCI Emerging Markets ,הם שניים מהמדדים החשובים ביותר למנהלי ההשקעות ברחבי העולם,מדדים אילו הם הייחוס העיקרי לעבודת גופי ההשקעה השונים בעולם,MSCI World הוא הייחוס להשקעות בשווקים המפותחים, ואילו MSCI Emerging Market הוא הייחוס לשווקים המתפתחים.
מעבר לרשימת השווקים המתפתחים במדדי MSCI מקנה לישראל כרטיס של כבוד ומעמד כאחת מ-24 מהמדינות המובילות בעולם.
זה גם עשוי להיות שלב חשוב בהליך לקבלת ישראל כחברה מלאה מלאה בארגון OECD -ארגון 30 המדינות המפותחות בעולם.
הצטרפות לארגון שווה וכדאית מאוד לישראל,מעבר ליוקרה בדבר,זה יכול להכניס הרבה מאוד השקעות למדינה,לייצור קשרים כלכליים בינלאומיים,ושווקים חדשים.
כיום נסחרות בבורסה בתל אביב -20 תעודות סל העוקבות אחרי מדדי MSCI הגלובליים,מידת המודעות אליהם כיום היא קטנה יחסית.
אך סביר להניח שזהו רק עניין של זמן עד שגם המשקיע הישראלי יאמץ לחיקו את אחד המותגים החזקים ביותר בעולם ההשקעות כיום.
על חוזי עתידות ונביאי שקר
השבוע יצאו לאור עשרות טורים שדנים בירידות החדות בשוק המניות. כתבים כלכליים, מנהלי כספים, בלוגרים - כולם רוצים לפרסם את דעתם. בתחילה, חשבתי לנסות שלא להתייחס לכך ברשומה השבועית שלי, אבל כיצד ניתן לדבר על דברים שבשגרה כאשר מתחוללת בשוק מיני-דרמה שכזו? החלטתי להצטרף לבעלי הטורים ולנסות להביא את הדברים מהזווית שלי, גם אם (כנראה) לא אחדש דבר.
אני מתאר לעצמי שצניחת השערים שהתרחשה השבוע תפסה די הרבה גופים, סוחרים, ומשקיעים, עם אחזקות ששוות פחות. בחלק מהמקרים די הרבה פחות. עשרות אחוזים פחות. במקרים שכאלה צץ ועולה דחף חזק למכור את האחזקות, ומהר. זה טבעי. החשש מהמשך הפסדים משתלט וגורר פעולות שאינן בהכרח רציונליות.
מהי ההנחה הגלומה במימוש אחזקות מיד לאחר ירידה חזקה בשוק? ההנחה היא שהמממש חושב שהירידות יימשכו - זאת אומרת מאמין בכוחו לצפות את העתיד. השאלה הגדולה היא מדוע אותו מממש - שלא הצליח לחזות את הירידות עובר להתרחשותן ולמכור את אחזקותיו טרם ירידת ערכן - מאמין שכעת, לאחר הירידות, הוא מסוגל לצפות את שיקרה בהמשך?
השאלה הזאת חשובה כי היא הבסיס לכל הבעיות שנגרמות לשחקנים בשוק. היא גם השאלה שצריך לשאול את כל מנהלי הכספים, שאת דעתם ממהרים העיתונאים לשאול לאחר ירידות חדות ומפחידות. אם אותם מנהלים לא הצליחו לזהות את הצניחה טרם התהוותה, כאשר המדדים הגיעו לשיאים לפני שבוע, מדוע שיצליחו כעת במשימת החיזוי הבאה?
באחד המכתבים המוקדמים של וורן באפט לשותפיו, שנכתב לאחר הירידה החדה בשוק האמריקאי בשנת 1966, הוא מציג את אותן השאלות בדיוק, לאחר שמספר שותפים התקשרו אליו בבהלה כשחשבו ש”השוק ימשיך לרדת חזק למטה”. כך באפט כותב -
“לאחר שהדאו [ג`ונס] ירד מרמת 995 בפברואר לרמת 865 במאי, התקשרו אלי כמה שותפים והביעו בפני את חששם שהשוק הולך להמשיך לרדת חזק. זה תמיד מעורר בראשי שתי שאלות - (1) אם הם ידעו בפברואר שהדאו הולך לרדת ל-865 במאי, למה הם לא שיתפו אותי בכך כבר אז; ו-(2) אם הם לא ידעו בפברואר מה הולך להתרחש בשלושת החודשים הבאים, כיצד הם לפתע יודעים במאי?”
“בנוסף ישנו קול אחד או שניים - בדר”כ לאחר ירידה בת 100 או יותר נקודות - שנוהג להציע לנו למכור את אחזקותינו ולהמתין עד שהעתיד יתבהר. הרשו לי להציע שוב שתי נקודות: (1) העתיד מעולם לא היה בהיר עבורי (תנו לי צלצול כאשר החודשים הקרובים ברורים לכם כשמש - או, אפילו השעות הקרובות); ו-(2) אף פעם לא מתקשרים אלי לאחר עליה של 100 או יותר נקודות, כדי להדגיש בפני עד כמה העתיד לא בהיר”.
למשתתפים במשחק הזה שנקרא שוק ההון עדיף לשמוע לקול ההגיון הקר - למעט מאוד שחקנים (אם בכלל) יש את “היכולת הנבואית יוצאת-הדופן ואת התכונות הסופרמניות” (בלשונו של ג`וני הגבוה), הנדרשות לצורך תזמון שוק מוצלח בצורה קבועה ויציבה. האמת העגומה היא שדי הרבה שחקנים ומנהלי כספים שמים עצמם כבעלי יכולות נדירות שכאלה, ועושים שקר בנפשם.
כיצד לזהות יועצי שקר וליצנים?
באותו מכתב ישן נושן של וורן באפט, גלומה גם הצעה מעניינת. מהו המבחן לפיו משקיע יכול לזהות, בקלות יחסית, האם ראוי להקשיב לאותו יועץ שאת דבריו הוא קורא או שומע, או שמא עדיף לו לאטום את אוזניו? מדבריו של באפט עולים שני תנאי סף -
# בפעם הבאה שאתם שומעים בטלויזיה, או קוראים באינטרנט, או משוחחים עם מישהו שמספר לכם על כיוון השוק, וצופה שהוא יעלה או יירד בטווח הקרוב-הבינוני - ברחו מייד. במקרה הטוב, מדובר בליצן. וורן באפט, וכל משקיעי-העל האחרים, מעולם לא נתנו (ולא יתנו) תחזיות על כיוון השוק (למרות שכולם היו והינם אופטימיים לטווח הארוך). יתרה מזאת, כאשר נשאלו לדעתם, תמיד היו הוגנים מספיק כדי לומר שהם אינם יודעים לצפות את כיוון השוק. אחד מכללי היסוד הרשומים בין באפט לבין שותפיו עסק בדיוק בכך. כלל בסיס מספר 6 קבע כדלקמן - “אני לא מתעסק עם תחזיות על תנודות שוק. אם אתם חושבים שאני יכול לעשות את זה, או חושבים שהדבר הכרחי לתוכנית ההשקעה, אל לכם לקחת חלק בשותפות” (תזכירו לי לכתוב פעם את כל כללי הבסיס של באפט - הם מאוד מעניינים).
# אם אתם נתקלים ביועץ שממליץ לכם על מניה של חברה מסויימת בגלל “שהחברה טובה”, מבלי להתייחס לערכה הכלכלי - ברחו. הרבה מאוד משקיעים הפסידו הרבה מאוד כסף לאחר שהשקיעו בחברות מעולות (באמת) כאשר הן נסחרו בשוק במחירים יקרים להחריד. גם יהלום נקי וגדול עשוי להיות השקעה גרועה אם נקנה במחיר יקר מדי. גם פנטהאוז במגדל מפואר בתל-אביב עשוי להתגלות כהשקעה גרועה אם נקנה, בזמן של טירוף כלל מערכתי, במחיר אבסורדי. גם לנושא זה באפט התייחס באחד ממכתביו (1996) כאשר הדגיש שלצורך הצלחה בשוק ההון המשקיע נדרש לדעת שני נושאים בלבד. האחד, “איך להעריך שווי של עסק”, והשני, “איך להתייחס למחיר השוק”.
רוג’רס על שורט פאני מיי
להקשיב ולא להאמין כמה זה נכון!
איך אג”ח מגובה משכנתאות BBB הופך ל-AAA?
מה שקורה כעת בעולם בתחום הפיננסי זה לא פחות מ-Perfect Storm. סופת הוריקן במימדים שלא נראו כבר הרבה מאוד שנים. בסביבה שכזו, עסקים פיננסיים רבים נכנסים לקשיים. חברות ענק מדווחות על צניחה דרסטית ברווח החזוי. חברות קטנות עלולות להימחק לחלוטין - גם אם מדובר בעסק שמנוהל בצורה יעילה ע”י מנהלים מעולים. כל השקעה בחברה פיננסית היא השקעה מסוכנת. ואת זה צריך להבין כל מי שנכנס לתחום.
בנוסף, כרית הבטחון של המשקיעים בחברות פיננסיות - השווי המאזני - תלויה לחלוטין באיכות ההלוואות ובאיכות הלווים - שני נתונים שלמשקיע הפרטי אין כמעט מידע מבוסס עליהם. במצב זה (ובדומה לחברות ביטוח), הנימוק המרכזי לכניסה להשקעה בחברה פיננסית, חייב להישען, קודם כל, על מידת האמון בהנהלה. אמון זה יכול להתבסס על גורמים שונים, כמו מידת הניסיון של המנהלים, ההיסטוריה שלהם, שיעור האחזקה שלהם במניות החברה וכולי. אבל אסור לשכוח את הסיכון שנלווה להשקעה בסקטור הזה.
רפי פאנדס
היום אני סופר עצבני. אתם לא מאמינים. מישהו גנב את השם שלי. מישהו גנב את הנבחרות שלי. מישהו עוקב אחרי הליגה שלי. מישהו פתח תעודות-סל על השם שלי - RAFI funds. לא עובד עליכם. אלה תעודות סל שעוקבות אחרי מדד רפי 1000. באימשלי, לא צוחק עליכם. מדד רפי 1000! הנה, זה התשקיף של התעודות על “מדד רפי”.
רפי פאנדס זה חלק מטרנד ה-ETF. כולם היום מדברים על ETF. לפני 3-4 שנים אף אחד לא שמע על ETF. היום, כל פרחח, זורק את המילה באוויר ומייד חושב שהוא תותח.
מה זה בכלל ETF? אלו תעודות שנסחרות כמו מניות, שעוקבות אחרי מדד כלשהו ולא גובות דמי ניהול. הרעיון המרכזי מאחורי ה-ETF הוא שהתיאורטיקנים באוניברסיטאות מצאו, שלאורך הזמן קשה מאוד להכות את המדדים הגדולים (כמו הדאו, והאס&פי). זאת אומרת שמעט מעט מעט מאוד אנשים מצליחים לעקוף את התשואה שנותנים המדדים האלה לאורך השנים. לכן, עדיף לרוב השחקנים פשוט להתנזר מהמשחק, לקנות מדד ולשבת בשקט. עדיף לעם שלא לבחור בעצמו מניות. קנו מדד ועזבו את השוק. לכן, קנייה רפיטטיבית של תעודת-סל על האס&פי500 (למשל) היא דבר חכם לרוב רובם של השחקנים.
אבל מה? אף אחד לא מוכן להודות שהוא נמצא בקבוצה שלא יודעת איך לבחור מניות. אף אחד לא מוכן להתנזר מהמשחק ולקנות מדד ולשבת בשקט. כולם רוצים למכור, לקנות. עדיף כמה שיותר הרבה. עדיף כמה שיותר מהר.
בשבילם המציאו את התעודות האחרות - אלה שמתמחות בסקטורים. יש תעודת-סל על סקטור אנרגיה, יש על סקטור תרופות, יש על סקטור טכנולוגיה, יש על יפן, יש על טייוואן, יש על זהב, יש על הכל ברוך השם. עכשיו יש גם תעודות-סל על תתי-סקטורים, על חברות מים, על חברות תוכנה או חברות טלקומוניקציה, על ביוטכנולוגיה, על ננוטכנולוגיה, על הדבש ועל העוקץ… יש ויש ויש.
אם יש כאלה שרוצים לקנות, יהיו כאלה שימציאו עבורם עוד ועוד מה לקנות. שלא יהיה משעמם חס ושלום. עזבו שזה מגוחך. עזבו שזה סותר את הרעיון המרכזי של תעודות-סל. הרי כל הרעיון הבסיסי היה שתעודת סל נועדה למי שרוצה לקנות מדד מרכזי כי המחקרים הראו שאנשים לא מכים את המדדים האלה. אז מה הועילו חכמים? עכשיו אנשים מתמודדים שוב עם בחירה - בין תעודה על אנרגיה לבין תעודה על תרופות לבין תעודה על טכנולוגיה ועוד ועוד תעודות. אם אנשים היו יודעים איך לבחור כדי להכות מדדים לאורך זמן - הם לא היו בוחרים תעודות סל, לא?
אבל עכשיו ETF זה IN ומניות זה קצת OUT. שחקנים רוצים ETF, ניתן להם ETF. ניתן להם ETF, ניתן להם XTF, ניתן להם אפילו TZF וטריפל F. ניתן להם כל מה שירצו, העיקר שלא יפסיקו לקנות ולמכור, לקנות ולמכור, לקנות ולמכור.
השנה התחילו עם תעודות-סל מזן חדש. קוראים להם PowerShares. תרשמו לכם את השם הזה. אתם לא מכירים את זה עכשיו, אבל אתם תגלו שזה הולך להיות “הלהיט” הבא. זה מתבסס על אינדוקס פנדמנטלי (Research Affiliate Fundamental Index), או בקיצור - RAFI.
מה שהתעודות-סל האלה עושות זה לבנות מדדים מסוג שונה. במקום המדדים הרגילים (דאו, נסדאק, אס&פי) שמבוססים על משקל שווי שוק, מדדי ה-PowerShares מבוססים על משקל פנדמנטלי - רמת הכנסות, שווי ספרים, תזרים מזומנים ודיבידנדים. מחקרים לא ממש קונקלוסיביים מראים שלאורך השנים המדדים הפנדמנטלים האלה היכו את המדדים הרגילים בכ-200 נקודות בסיס (2%) לשנה. הביקורת אומרת שהמחקרים מציגים רק את התשואה העודפת בעשרות השנים האחרונות שנתנו מניות קטנות וזולות.
מסכנים השחקנים. לא רק שיש להם מיליון תעודות סל לבחור על בסיס שווי שוק, עכשיו יש להם עוד מיליון תעודות סל דומות על בסיס פנדמנטלי.
חכו חכו, אתם עוד תשמעו על נפלאות RAFI funds, על התשואות הנהדרות שאתם יכולים להשיג ב-PowerShares. העיקר שתמשיכו לקנות ולמכור. אז מה אם בתעודות האלה גובים עמלה של כמעט 3/4 האחוז לשנה על ה-NAV. זה פינאט`ס.
המלצה שלי - מי שחושב שהוא לא יודע לבחור מניות (90% מהאנשים צריכים לחשוב ככה), שיעשה לעצמו מנהג קבוע - לקנות תעודת-סל על ה-S&P500 רפי-טטיבית. ואם מוכנים לשלם כמה גרושים על ניהול, עדיף קרן נאמנות טובה.
הפסיכולוגיה של מחיר המניה
האם למניות במחיר 1$ קל יותר בשוק לעלות ל-2$,
מאשר למניות במחיר של 50$ לעלות ל-100$?
הרבה מאוד שחקנים, חושבים (בטעות) שכן.
יותר מדי אנשים מאמינים (בטעות), שלמניות בשער של 1$ קל יותר לעלות מאשר למניות בשער 50$.
אבל מה שבאמת משפיע זה לא גודל פרוסות העוגה, אלא גודל העוגה עצמה.
לא מזמן יצא לי להכיר משקיע מיוחד. מנהל כספים מאוד חכם ומצליח. אחד מיחידי הסגולה שמצליחים להכות את השוק במשך הרבה מאוד שנים. הדבר הראשון שהוא המליץ זה לא לחשוב בכלל במונחים של מחירי הפרוסות, אלא רק במונחים של מחירי העוגה. לא לחשוב שמניה כזאת או אחרת נסחרת במחיר 1$ או 50$, אלא בכמה השוק מתמחר את כל החברה (מחיר מנייה כפול מספר מניות כולל). רק הנתון הזה יכול לתרום במשהו לתמונה הכוללת.
שווי השוק של החברה הוא נתון חשוב ומשפיע, בגלל שברור שלחברה קטנה יותר קל יותר להכפיל את השווי שלה מאשר לחברה גדולה יותר (כמובן בהנחה שהעסק של שתיהן הוא עסק טוב). הרבה יותר קל לחברה לגדול משווי של 100 מיליון דולר לשווי של 1 מיליארד מאשר לחברה בשווי של 1 מיליארד דולר לגדול לשווי של 10 מיליארד. אבל האם חברה שיש לה 200 מיליון מניות שאת כל אחת מהן אפשר לקנות ב-5$, היא חברה קטנה יותר מחברה שיש לה 2 מיליון מניות שכל אחת שווה בשוק 50$? ברור שלא.
התשובה לשאלה ששאלתי בפורום היא שחסר נתון אחד מאוד חשוב (כמה מניות יש לחברה) שבלעדיו אי אפשר לענות על השאלה. הרבה מאוד אנשים לא מסתכלים בכלל על כמות הפרוסות, אלא רק על מחיר פרוסה אחת - ומגיעים למסקנות שגויות שכדאי יותר לקנות מניות בשערים נמוכים יותר (נגיד 1$-5$) כי להן קל יותר לעלות מאשר מניות בשערים גבוהים יותר (לדוגמא 10$-50$). מה שמשפיע זה שווי החברה הכולל ולא כמות הפרוסות.
אז מה בכל זאת ההשלכות של פרוסות זולות?
למה למשל עושים ספליטים למניות, אם זה לא “עוזר” למחיר?
ההשלכות של פריסת העוגה למספר גדול יותר של חלקים לא קשורות בכלל לקלות שבה מניה עולה או יורדת (ספליטים לא מעלים ולא מורידים את הביצועים של המניות). מה שקורה במצב של ספליטים זה רק שינוי בתמהיל “הקליינטים”. כאשר חברה עושה ספליט היא מושכת בעלי מניות קטנים יותר ומתוחכמים פחות לתוך החברה. פחות מוסדיים, יותר פרטיים. דבר שני, ספליט מגביר (לטווח קצר) את הנזילות במניה, את הכניסות והיציאות ממנה. לא רק שיש עכשיו יותר מניות, אלא שעכשיו הרבה יותר קל לקפוץ פנימה והחוצה. הכל על חשבון התשואה לטווח ארוך של השחקנים.
אז מיהם המרוויחים הגדולים מספליטים? הקרופייה והמוסדיים.
הברוקרים ובתי ההשקעות, הם שגוזרים קופון גדול יותר מכל סיבוב במניה.
ככל שיש יותר מניות ויותר “סיבובים”, ככה יש יותר עמלות.
והמוסדיים יכולים, בתורם, לצאת מפוזיציות תוך הגדלת מאגר הכסילים.
מה שטוב לקרופייה ולגופים המוסדיים, מה שטוב לבית - לא בהכרח טוב לשחקנים הפרטיים.
-
-
הבלוג של רפי פורת
-
בלוגרול